חופשה עצלה בחוף אננדה בסיני

היום הארוך בשנה התקרב ואיתו יום הולדתי ה-49. חיפשתי להעניק לעצמי מתנה משמעותית והבנתי שאת שנתי החמישים אני רוצה להשיק במקום המיוחד שלי.

לאן?

לא היתה באמת שאלה, ידעתי בדיוק לאן אני רוצה להגיע, לחוף שלי בסיני, אננדה חוף המבטחים ששם אני סוערת ורוגעת בו זמנית, כמו גאות ושפל. שם אני יכולה להתבונן פנימה, אל תוך הנביעה שלי ולהתרענן בהיכרות מחודשת עם האישה שמתפתחת בקרבי. מעדכנת חלומות, מתאבזרת בתשוקות חדשות, מפעימות לב.

למה?

בשבילי סיני היא הרפתקאה, מעיין של אנרגיה ותשוקה, שאני מדי פעם גומעת ממנו ומתמלאת מחדש. שם פגשתי את אהובי שהפך לבעלי, שם מצאתי את הגלביה שהציתה בי תשוקה, שהתפתחה לקו אופנה, שם גיליתי עולמות ומעמקים ועוד דברים משמעותיים ומשני גורל קרו לי שם, בחופי סיני.

תיזמון

והימים הם ימי קורונה. פוסט קורונה, טרום קורונה, בין לבין קורונה, באמת ימים לא צפויים, לא ברורים, העתיד מתעתע. איך אפשר לתכנן משהו?

סיני נפתחה שוב לתנועת מבקרים במרץ, לאחר שנה של גבולות סגורים ואני באופן אישי הרגשתי שזה הזמן למתוח קצת את הגבולות שלי ולעבור את הגבול, כל עוד זה אפשרי.

מדיניות שמחות

השנה הזו חיזקה אותי בשיעור נוסף ממה שכבר הכרתי, שלא דוחים הזדמנות ושאם נפתחת לך אופציה למשהו טוב, את לוקחת אותו בשתי ידיים. לא דוחה שמחות ליום הולדת עגול.

לוקחת, עפה על החיים, נהנית ולא דופקת חשבון לאיש. אמנם אני בת 49, אבל זה לא הפריע לי לחגוג כמו בת 50, רצף של שמחות וחגיגות עם משפחה וחברים. את חווית סיני שמרתי כדובדבן על הר הקצפת הפרטי שלי.

עם מי?

חודשיים לפני הנסיעה בחרתי לי חברה נשית משובחת, דודה מירי (הדודה של עידן, עם הקרוואן) הרפתקנית נועזת, אשת שיחה מרתקת, אישה עם יופי פנימי וחיצוני שהיא השראה עבורי לאיך הייתי רוצה להתבגר. לשמור על ניצוץ הנעורים הנצחי, בגיל 58 טבעית וחיונית, אישה שניזונה משמחת חיים של נביעה פנימית.

הזמנת אגרה

כחודשיים לפני הנסיעה שלנו, מירי הזמינה לנו באתר של מעבר הגבול טאבה שתי אשרות כניסה לתאריכים עוטפי יום הולדת. מגיעים יום לפני ועוזבים יומיים אחרי. מאז הקורונה הרשויות מגבילות את המעבר ל-1000 כניסות ביום. את העלויות ואת כל הפרטים אני אפרט בסוף בצורה מרוכזת, לנוחיותכן.

הזמנת חושה

אני לא נוסעת לסיני כדי לנפוש במלון, מבחינתי סיני זה לחיות על הים, בחושה, ממש על קו המים של הים האדום. התקשורת עם המקום מתנהלת בוואטסאפ, הודעות טקסט כתובות, או הקלטות מסרים באנגלית.

הזמנתי חושה על קו הים מאובזרת היטב בפסיליטיז שבעבר יכולתי רק לחלום עליהם. במרחק של צעדים ספורים מקו המים בקתת עץ וקש פשוטה, מוגבהת עם מרפסת עץ קטנה. הבקתה מחוברת לחשמל זורם, מזגן (!!!), מקלחת ושירותים ואפילו ארון ומקרר קטן.

בדיקת קורונה טרום נסיעה

3 ימים לפני שנסענו, הייתי זקוקה לבדיקת קורונה עדכנית ל-72 השעות שלפני מועד כניסתי לסיני. המצרים מבקשים בדיקת PCR עדכנית ואני הוצאתי אותה בבי״ח העמק בעפולה. על בדיקות הקורונה אפרט בסוף הפוסט.

אריזה

מכירות את אלו שאורזות תיק קטן עם בגד ים, ספר, מגבת דקיקה ומברשת שיניים? אז ככה, אבל במוגזם… אני מאמינה במזוודה ענקית עם גלגלים ובלמלא אותה בכל מה שהחשק שלי מבקש לשחק בו.

 

יש לי מזוודה גדולה בצבע צהוב שיודעת להכיל בנוחות את כל מה שאני אוהבת ורוצה לקחת איתי. ואיך אני בוחרת מה לקחת איתי? מקום במזוודה יש בשפע, אז הפקטור הוא החשק.

מתחשק לי לישון במצעים מפנקים? אין בעיה, אני אורזת. מתחשק לי לא להחליט מראש מה ארצה ללבוש, אין בעיה, כל שמלה שלי שוקלת 150 גר׳ בממוצע ומתקפלת לנפח פיצפון, אורזת לי 10-20 בכיף שלי… מי יעצור אותי?

בגדים, כובעים, תכשיטים, משקפי שמש, ספרים, מגזינים (אפוק טיימס) מגבות חוף דקיקות, מצעים, בגדי ים, ציוד שנירקול, תמרוקים מפנקים ונישנושים טעימים.

לא שוכחת לארוז ״באר אישית״ בקבוק תרמי שמאפשר לי לשתות בכל רגע נתון מים קפואים, כמו שאני אוהבת. לחיזוק הקור, אני מבקשת בבר שיוסיפו לי קרח. הכור שבי זקוק למים קפואים ואין משקה שאני אוהבת יותר. הכי אני אוהבת לדמיין שאני שותה מי שלגים מופשרים.

כשאני בחופשה יוצאת ממני ״פרסונה חדשה״ ואני אוהבת להביא איתי ״לבני משחק״ שמעוררים אותי לפגוש אותה. מקיפה את עצמי במגוון איכותי של פריטים טובים ויפים, שמשמחים ומרגשים אותי. בבגדים ובאקססוריז שמגרים אותי להרכיב לוקים חדשים, שמדליקים אותי.

ברור לי שלא אלבש ולא אשתמש בהכל, אבל הידיעה שהמבחר זמין, נעימה לי. אני מראש משחררת לעצמי את המקום הזה שאומר ״הגזמת״ ופשוט אורזת בצהובה הגדולה שלי כל מה שמתחשק לי. גלגלי המזוודה סוחבים היטב את הארון הנייד שלי ואת הדרך החולית לחושה על הים, סוחב לי הפורטר, אז מבחינתי אין כאן אישיו של משקל.

המעבר

הגבול מאוורר בימים אלו והמעבר בשני הצדדים עובר במהירות יחסית. נהג המונית שקבענו איתו לוקח את הדרכונים שלנו לרישום במשרד הסמוך ואנחנו מנצלות את הזמן ברכב הממוזג לוואטסאפים אחרונים, רגע לפני שאנחנו צוללות אל ים של הירגעות.

אננדה

אחרי חצי שעת נסיעה לחוף אננדה, וקבלת החושה, אני פורקת בהנאה את המזוודה שהבאתי. מדמיינת שמצאתי תיבת אוצר על אי ויש בה את כל מה שחלמתי. מצעי הסאטן עם הדפסי הטווס כבר פרושים על המיטה הנוחה והמבושמת בריח משלים, שמצית את דימיוני. על הקיר שמעל למיטה תליתי שרשרת של אורות מנצנצים לחיזוק החוויה.

ערימת ספרים מפוארת מונחת על השידה הצמודה למיטה. החיים כמשל של פנחס שדה, מתחתיו לא שם זין של דן בן אמוץ ומתחת ״גילגי״ הנוסח הראשון שיצא בישראל לספר בילבי, עם המון פרטים שהושמטו בגרסאות המאוחרות (יצא עכשיו במהדורה מחודשת, נאמן למקור).

המקרר מלא בכל טוב שהבאנו אתנו מישראל. המקלחת התקשטה במוצרים עם ריח סוחף של מעפילים ובמגבות כותנה רכות.

בארון הבגדים הפתוח תלויות אין ספור שמלות כותנה דקיקות מאווררות וקימונו מסאטן קריר וחלקלק. הודעתי למירי לא לקחת בגדים, רק בגד ים, גופיית יוגה ותחתונים. רציתי לעטוף אותה ביצירה שלי ולהנות מלצפות בה מפיקה הנאה ממנה.

כותונת הלילה הכי מפוארת תלויה על קולב ממרפסת. מתנפנפת, מתאווררת. גם את מחרוזות התפילות שלי אני תולה במרפסת בתקווה שהרוח תישא את תפילותיי למרחוק.

עוד מחרוזות צדפים של רחל הררי הועמסו על ידית החלון, שהוסבה למתלה.

מורידה הילוך

עברו רק שעתיים מאז שנכנסנו לסיני, ואני כבר מצליחה לערוך Lay back כהלכתו. על החוף, אחרי טבילה וארוחה. סלט עם ליים וגבינה, אורז עם במיה וליימונדה. נאסר דואג לכל מחסורנו, כל מה שאני צריכה אני שולחת לו וואטסאפ והוא מביא מיד. הכל.

החוכמה בסיני, וזה עניין של אימון, זה עד כמה מהר מרגע שהגעת, את מצליחה לא לדאוג לכלום ולתת לשלווה של סיני לעטוף אותך. ואני, כל מה שביקשתי לעצמי היה חופשה עצלה, במקום המרגיע והמעורר בעולם.

להרגיע במהירות אישה סוערת כמוני זה לא עניין של מה בכך ולהרגיע אישה כמו דודה מירי? על אחת כמה וכמה. האישה תכננה להרים לי חופשת יום הולדת באקסטרים: זריחה בסנטה קטרינה, שקיעה בקאסל זמאן... כזה, כן?

עכשיו ראה אותנו האלוהים השוכן בסיני ואחרת תכנן. מסיבות שאינן תלויות בנו התוכניות השתבשו עוד כשהיינו בישראל, מירי קצת התבאסה והופתעה מהפרידה המהירה שלי מתוכניות שאהבתי. אמרתי למירי, את אל תזוזי והעולם כבר יגיע לפתחך. כשעצרו את דודה מירי במכס המצרי ואסרו אליה להכניס את הקיאק המתנפח שלה, היא הבינה את הרמז, שהחופשה הזו היא בסימן של לא להתאמץ.

הקיאק המתין לנו במעבר הגבול ונאסף ביציאה חזרה לישראל. מסתבר שמבחינת המצרים קיאק הוא כלי שייט ימי שאסור בכניסה.

שופינג

שעה מאוחר יותר, אני עושה עוד וי ברשימת ה must have בסיני, מסחרה עם בדואית. הבדואיות הן סוחרות ממולחות ולאורך השנים רכשתי מהן אין ספור רכישות ועל הדרך קיבלתי מהן שיעורים במכירות.

הן יכולות להיות מאוד עקשניות, אם את אומרת להן לא, אבל הלב שלך לוחש להן אחרת. יש להן חושים מאוד חדים והן יודעות לכבד לא, רק אם את באמת מתכוונת לזה. אני כבר אמרתי לה לא שהיא כיבדה וכבר קמה ללכת, אבל אז עצרתי אותה כי הבחנתי במשהו שאהבתי שהיא לבשה עליה.

ניהלנו מקח קשוח. אני: כמה? ג׳מילה: 500 לירההההה. את הלירה היא ביטאה בהדגשה יתרה, כאילו מדובר בדולר. הבנתי שמדובר בסכום משמעותי עבורה ובחישוב מהיר שערכתי לשקלים, הבנתי שמדובר בלא יותר מ 125 שח. סכום מופרך לכל הדעות בסדרי גודל מקומיים. אמרתי לה: בסדר, אבל קודם אני רוצה למדוד. הסכימה והורידה מעליה (אל דאגה, מתחת הייתה לה עוד שמלה).

לידי בזולה רבצה בחורה יפה שנראתה לי במידות המתאימות לשמלה. ביקשתי ממנה למדוד כדי שאחליט לגביה והיא זרמה איתי ומדדה. אהבתי את שמלת השיפון השחורה עליה, את האופן שבה התנפנפה ברוח ואת החיבור שלה לצמיד החרוזים על מפרק היד. החלטתי שמתקיים בה איזה קסם שאני רוצה לקחת לסטודיו ולחקור.

שילמתי לג׳מילה 500 לירה  מבלי להתמקח והיא בתמורה שחררה צחוק מתגלגל וכובש, משועשעת מהאירוע ומופתעת ממנת המזל שנפל בחלקה.

שיגרה

שלושה ימים ושלושה לילות חיינו על החוף בסיני. מתרגלות שיגרה עצלה ונעימה, מתמסרות לתחושת הרוגע והמנוחה. מנותקות מהחיים הרגילים שלנו ומהתפקידים הרבים שאנחנו מגלמות בהם, נסחפות עם הגלים והמחשבות שלנו.

זריחה

בבקרים התעוררנו לפני הזריחה, מאזינות לפלייליסט של פורסט גאמפ ורוקדות יחד עם הרוח והשמש שעולה כמו חלמון זוהר מקו ההרים האדומים, משתקפת ומנצנצת על מי ים סוף.

גיליתי שאני נהנית לעמוד מול אור ראשון של בוקר ולאפשר לקרני שמש טריות לעטוף אותי ולהטעין בתעצומות.

מירי הביאה איתה את מזרון היוגה ותרגלה גם מדיטציה, בעוד שאני שקעתי אל תוך הספרים, המחשבות והחלומות. את ארוחות הבוקר הזמנו מנאסר הישר אל מרפסת החושה ואת שאר היום העברנו בעצלתיים בין הים ובשעות היוקדות עם מקלחת ושנ״צ במזגן.

ים

בשעות אחה״צ לקחנו את ציוד השנירקול ויצאנו לחקור רצועות אינסופיות של ריפים בצבע טורקיז, עמוסים באלמוגים צבעוניים ובשפע של דגים. באחת הצלילות פגשנו מנטה ריי ענקית (חתול ים), שעלתה במפתיע כמו ספינקס מהחול הלבן שבקרקעית הים והקסימה אותנו במחול מהפנט, כמו ציפור מרחפת שסבבה סביבנו.

גם משפחה של 11 תמנונים פגשנו בצלילות אחר הצהריים ושפע של דגים צבעוניים שבקעו מהריף העשיר, האין סופי. השעות שלפני רדת הערב הן השעות הקסומות ביותר בים, כשכל הדגים חוזרים לביתם שבריף. בכל יום חקרנו ריף אחר וגילנו אוצרות טבע. ממש כמו שביקשתי, לא באמת זזנו לשום מקום וכל יופיו של הטבע נפרש לפנינו, בקלות וללא מאמץ.

מגלות ארצות

אמנם בילינו חופשה עצלה והכל הגיע לפתחנו, אבל גילינו כפר נטוש ומרתק שגובל באננדה ומעולם לא ביקרתי בו קודם. מירי, כמו מירי, זיהתה מרחוק מבנים מיוחדים ובטיול הזריחה האחרון שלנו בסיני, יצאנו לגלות אותו.

מדובר בכפר נופש בנוי כמעט לחלוטין, שמעולם לא הושמש ולא הלין אורחים. לא היה שם איש ולנו לא נותר אלא לטייל לכל אורכו ורוחבו ולחקור את יופי המקום.

היו שם מבנים מוזרים ויפים, הרבה חרסים, בריקים וטרקוטה וחוף ים שנראה כמו אי מטמון, עם דקלים.

הצמחיה נראתה מטופחת וזה אומר שמישהו משקה אותה ומקווה שיום אחד יגיעו לכאן עוד אנשים, להנות מכל היופי הזה שנוצר כאן, אבל לא מומש.

המקום נראה כמו לוקיישן צילומים של משחקי הכס. מירי היתה חליסי ואני צילמתי אותה בתאורת זריחה ועם ביצת דרקון.

הרגשתי כמו מגלת ארצות, שמצאה אוצר, ממש מתחת לאפה. כבר מצאתי אוצרות בחיי (את האוצר הראשון מצאתי בגיל 6) ואני יכולה להעיד שבכל פעם כשזה קורה, הנפש מתעלה ומרקיעה לשחקים.

אני, את האוצרות שאני מוצאת, נהנית לחלוק עם אחרים.

יום הולדת

בבוקר יום ההולדת שלי התעוררתי ולבשתי גלביה אדומה מבד משי שתפרתי במיוחד ליום חגי. כבר שנים שאני חולמת על גלביה ממשי טהור ויקר והחלטתי שזה בדיוק הזמן לממש את החלום הקטן הזה. אם לא כקו מסחרי (משי יקר פי 5 מבד רגיל), אז לפחות שאני אהנה מהשמלה המופלאה הזו.

נתתי לרוח להלום במשי האדום ולאור השמש לעטוף אותי.

מזל טוב שמש, מזל טוב קיץ, מזל טוב לי, על עוד סיבוב שהבשיל, על עוד מחזור שהתחיל.

חזרתי מסיני לפני שבועיים, אני עדיין מרגישה את המתיקות של החופשה, אבל בפתח מצפה לי שיא של עשייה.

אחרי 5 שנים שלא הפקתי אירוע גדול, קרה משהו, גילוי משמעותי ששינה לי את הכל. מצאתי אי אוצר, ממש מתחת לאף, האנגר של 2000 מ״ר ממוזג (!!!) שהוא חממת מעצבים מלאת כישרון ואי של שפיות, בבת ים. וכשמציעים לי הרפתקה, כל כך מתוקה, אני אומרת כן, ומבעירה להבה.

לחצו על המודעה והיכנסו לאי שלי, זה משהו בסדר גודל אחר מכל מה שעשיתי, יריד עיצוב עם כ-30 מעצבים ישראלים צעירים ומעניינים, אירוע חוויה שאני אורזת היטב ומגישה לכן באהבה, כי גם לכן מגיע הקיץ, אי אוצר והרפתקה.

עצות לדרך - כל הפרטים שאתן צריכות לדעת לפני יציאה לסיני:

תחושת ביטחון, זה משהו מאוד סובייקטיבי ואישי. אם אתן מפחדות, הייתי ממליצה לכן להימנע מלהגיע, כי זה יעיב על ההנאה שלכן. יש לי חברות שאני יודעת מראש, שזה לא המקום בשבילן.

לאורך שנים מפורסמת אזהרת מסע לסיני ע״י המטה ללוחמה בטרור, אני נוסעת כבר 18 שנה והפחד לא מתגנב אל ליבי, מה שמאפשר לי להנות מהשפע שיש לסיני להציע לי.

אשרת כניסה לסיני:

החופשה מתחילה בהזמנת אשרת כניסה לסיני לתאריכים מוגדרים (כאן) 101 ש״ח לאדם. זה במקום האגרה שגבו בעבר במסוף עצמו וזה גם חוסך זמן מעבר.

 

לינה:

מיד לאחר שרכשתן את האשרה, תזמינו חושה (בקתה) בכפר.

הזמנת חושה באננדה: anandabeachcamp@gmail.com

 

יש כל מיני סוגים של חושות, ובמחירים שונים, אנחנו לקחנו חושה ממש על קו המים שנקראת: hut double with AC and private bathroom

תוודאו איתם שנתנו לכם קו ראשון לים ושזה באננדה ולא בקרייזי הורס הסמוך (ששייך לאותם בעלים).

 

המחיר ללילה + ארוחת בוקר לזוג: 1400 לירות, כלומר 350 ש״ח.

אוכל ושתיה ל-3 ימים עלה לנו יחד לשני אנשים כ-400 שח.

 

מטבע:

שער מקומי: המצרים מחשבים 1 שח = 4 לירות מצריות

או 1 דולר = 15 לירות מצריות

בדיקות קורונה:

המצרים מבקשים בדיקת PCR שנלקחה ב-72 השעות שלפני המעבר בגבול. ניתן לערוך את הבדיקות הללו בבתי חולים מורשים וברשת ביקור רופא.

 אני שילמתי 297 שח לבדיקה בבי״ח העמק בעפולה, מירי שילמה 99 שח במרפאה של ביקור רופא. יש הרבה חומר ברשת על הבדיקות הללו, חפשו מידע עדכני לקראת נסיעתכם.

 מומלץ להדפיס את הבדיקה וגם לשמור עותק בנייד.

בחזרה לארץ אתם מתבקשים לשתי בדיקות. אחת מתבצעת בצד המצרי (גם כאן, זה תקף ל-72 שעות) והשני בישראל, ביציאה מהמעבר.

 המצרים ערוכים לנושא והזמינו עבורנו רופא פרטי שהגיע אלינו לחוף ולקח בדיקה. התענוג עלה 150₪ (600 לירה) לאדם.

 לאחר שעברתן את הגבול בחזרה לישראל, ממש ביציאה ממעבר הגבול בצד שלנו מבקשים מכן בדיקה נוספת שעולה 100 שח (מומלץ שיהיה אתכן  כרטיס אשראי, כי התשלום הוא באתר ויש גם קוד שסורקים עם הנייד כדי להיכנס אליו). לאחר הבדיקה אתן משוחררות ואת התוצאות שולחים אליכן מאוחר יותר.

עוד עלויות בכניסה למצריים:

אגרות שונות שמסתכמות ב-430 לירות בצד המצרי (בערך 107₪ לאדם)

מונית לחוף: 50₪ לאדם במונית פרטית (מינימום שני אנשים), תכפילו בשניים, גם לדרך חזרה.

בקשו מהקבלה באננדה, שיעבירו לכן טלפון של נהג מונית אמין, כזה שהם מכירים ועובד איתם.

בהמלצת חברים רכשתי כרטיס סים מקומי מנהג המונית שלי, במחיר של 600 לירות (150₪) ששירת אותי היטב, עם קליטה טובה בכל מקום וימשיך לשרת אותי גם בביקורי הבאים.

תהנו בסיני, תבואו לבקר אותי בבת ים.