• קולאז סייל
  • העמק הוא חלום
  • My Wish List
שמי קרן שביט (לשעבר: קרן שחם), אני יזמית לייף סטייל, מעצבת רב תחומית, בלוגרית, נשואה לעידן ואמא גאה לעלמה (7) ונגה (4). את מגורינו העתקנו מבית עתיק במזכרת בתיה, לבית שבנינו בקיבוץ גבת שבעמק יזרעאל. הגשמנו חלום ותיק של חיי משפחה בטבע ובכפר. את הבלוג האישי שלי, "טוב ויפה" אני כותבת כבר מעל 5 שנים. הוא משמש לי כיומן אישי ובו אני כותבת על כל מה שטוב ויפה בעיני.
צרו קשר: 050-9474785
FOLLOW ME
הצטרפו לרשימת תפוצה
רוצים לקבל עדכון למייל שלכם כל פעם שאני מפרסמת פוסט?
רשמו את כתובת האימייל:
המייל שלך נוסף לרשימת התפוצה!
מוצרים

חנוכת בית בעמק יזרעאל - סיפור אישי לחנוכה

08 12
הפוסט הזה משתתף במיזם אינטרנט ראשון מסוגו. שיתוף פעולה יצירתי של עשרים בלוגריות שוות ומוכשרות שחברו כדי לתת לכם שרשרת פוסטים חגיגיים במיוחד לחנוכה. ממליצה לכם לא לפספס אף אחת!



חנוכה הוא חג של בית ומשפחה, ממש כמו אחיו הנוצרי, קריסמס. חג שבו סבים, הורים וילדים מתאספים יחד סביב האור המרצד של אש החנוכייה. חג שבו בחוץ קר ורטוב ובתוך הבית נעים וטוב. חנוכה ובית הן שתי מילים שנמשכות זו אל זו בכוח מגנטי קסום, בית הוא המקום שאנו הכי רוצים לחגוג את החג הזה.



את יום ההולדת של קיבוץ גבת, יום העלייה לקרקע חוגגים כאן בקיבוץ בחנוכה ובאופן סמלי גם אנחנו, מבלי משים, נקלענו לחגוג חג עליה לקרקע פרטי משלנו, בדיוק באותה עת. בחנוכה שלפני שנה חפרו את יסודות ביתנו והתחלנו את בניית ביתנו שבעמק.


בחנוכה השנה, אנחנו על סף כניסה לבית ואם ירצה המזל (או מישהו אחר) עד סופו כבר יחוברו גם חשמל ומים ונכנס לגור בבית חלומותינו.



האמת היא שהייתי בטוחה שהשנה את חנוכה נחגוג מתוך הבית. לדאבוני החנוכייה הגדולה והיפה שלנו עדיין מאופסנת עמוק בתוך אחד הארגזים ולא תזכה הפעם לכבוד הראוי לה. את חנוכת הבית נחגוג רק לאחר החג.



מוזר להרגיש געגועים לבית שעדיין לא נולד, לפחות לא באופן רשמי, אבל זה מה שאני מרגישה יותר מהכול. אני מתגעגעת לבית שיהיה עבורנו מרחב מוגן ובטוח, לא גדול מדי, לא קטן מדי, כזה שמתאים לנו בדיוק.



עוד לא נכנסנו לבית ואני כבר מתרגשת ממנו כמו נערה מאוהבת. אני מתעוררת בבוקר בשמחה ובהתרגשות בכל יום שבו הבית צומח ונבנה. יום עם פועלים הוא יום שמח ומרגש, טיח שהושלם, חלונות שהותקנו, אריחים שנבחרו, ארונות שהורכבו. בכל יום שכזה הבית הולך ומתגלה לי, מקרב אותי עוד פסיעה קטנה בדרך לחלום שבדמיוני. פאזל שקורם עור וגידים.



לאחר חודשים ארוכים שבו מרח אותי הטייח של הקבלן שלנו, בתנועות סיבוביות וחלקלקות, כאלו שיש כנראה רק לטייחים מיומנים, החלטתי לפטר אותו ולהזעיק טייח פרטי, שמיכאל כהן הנפלא הכיר לי. אבו עלי הגיע עם צוות גדול של טייחים, עם חיוך ענק ועם חדוות בניה. ככה זה עם בית, ממש כמו חומוס, עושים באהבה, או לא עושים בכלל. לאחר כמה ימים הסתיימה מלאכת הטייח, האלומיניום הותקן, הבית נוקה ונסגר וסוף סוף יש בבית אוטוסטראדה של בעלי מלאכה ופעילות מואצת.




ויש את הימים האחרים. ימים שאיש לא פוקד את הבית והוא נשאר זנוח ומיותם. ימים של תסכול ותחושה קשה שדבר לא מתקדם, שלא לומר צועד לאחור. בימים כאלו, שדבר לא מסתדר, אני יוצאת אל הטבע, חמושה במצלמה ובהמון כוונות טובות. נזכרת איך להסתכל בעין טובה על כל הטוב ויפה שבורכתי בו, מקבעת תמונות, פריימים שנצרבים מחדש בזיכרוני ומזכירים לי שהמאמץ משתלם.





בחורשה הצמודה לבית גילה יניב, הגנן שלנו, ארנבת בר במנוסה. מאז גם אני פגשתי כמה, גדולות, ארוכות, שריריות וארוכות אוזניים. לחורשה נתתי שם חדש: "חורשת הארנבות". העמק מוריק כולו בגווני ירוק זוהרים. כביש חדש נסלל ועוד מעט גם חיינו החדשים יחלו כאן.



אנחנו כבר נורא רוצים להיכנס לגור בבית. לעשות אמבטיה מפנקת, לאפות עוגיות בתנור, לאכול ארוחת ערב על שולחן העץ הגדול שבונה לנו שרון. בית הוא מקום שתמיד רוצים לחזור אליו. בית הוא מקום שרוצים להדליק בו חנוכייה.



ויש גם את ה"איזולטור" שלי, שבקיבוץ יפעת. מקום שהוא הבית העסקי שלי, הסטודיו, חדר העבודה. אני קמה בבוקר, מתלבשת, מביאה (ברגל!) את הילדות לגנים, נכנסת למכונית ובדרך מתפתלת וקסומה, מלאה בנופים עוצרי נשימה, מנפנפת לשלום לטרקטור שחורש את השדות ומגיעה ליום עבודה בסטודיו החדש.



קצת לפני שעברנו לכאן, העליתי סטטוס בפייסבוק עם תמונת השראה לסטודיו החדש שאני מחפשת באזור. מסתבר שדיוק המסר הוויזואלי הניב תוצאה מקסימה ומרגשת במיוחד. חיפשתי צריף ישן ומבודד, מוקף בטבע פסטורלי ושלווה כפרית.



הצריף שמאחורי המרפאה ביפעת, שימש בעבר כמתקן אשפוז לחולים מדבקים... החלטתי לאמץ אותו אל חיקי ולהפוך אותו למקום מפלט לא רק עבורי, אלא גם עבור נשים רבות נוספות. האיזולטור שלי ביפעת ישמש כסטודיו חלל העבודה שלי וגם כמאין "בית הבראה לנשים" שיוכלו להגיע ולכמה שעות קסומות להתנתק מעולמן ולהתחבר לחוויה שתמלא אותן בתעצומות נפש ובהשראה.



אני לא רוצה להקדים את המאוחר ולהרחיב בנושא, רק אומר שמדובר בפעילויות שונות ומיוחדות, אשר יסבו הנאה רבה לקהל שלי. מקום שכשתכנסו אליו יתרחב לכן הלב ויאמר לכן תודה.



בימים (ובלילות) שאני לא עסוקה בבניית הבית, אני עומלת על עיצוב הסטודיו ובמו ידי, הופכת אותו אט אט למקום שאני רוצה לשוב אליו, שוב ושוב ושוב. לאחר שנים בהם הסטודיו שכן תחת ביתי, אני מפרידה בין השניים באופן גיאוגרפי ומנטאלי. ההפרדה ניכרת גם בעיצוב החללים.



אם בבית אני זקוקה לשקט, לניקיון עיצובי, לחום, לרוך ולמרחבים, הרי שבסטודיו אני נותנת דרור לפרא אדם האקלקטי שבי, מתפרעת עם העיצוב וההומור, הולכת איתם עד הסוף. הסטודיו הוא מקום מעורר ומסעיר. קולאז' של פרטי עיצוב ונוסטלגיה ממקומות שונים ומתקופות שונות. פריטים שאני מלקטת באהבה במשך שנים בארץ ובעולם, פריטים שהם עולם ההשראה שלי, שמפרים אותי וגורמים לי לחייך.



הדרך הקצרה והיפה שבין הסטודיו ביפעת לביתנו בגבת מאפשרת לי להירגע, ליהנות ולהוריד הילוך.



שאלתי השבוע את נגה (2.5) איפה אנחנו גרים. יש לה קול צווחני ומתוק ואני נהנית לשמוע אותה מסבירה לי בהטעמה: "בקיבוץ גבת !!!". הפעם היא ענתה לי תשובה שהפתיעה אותי: "מעבר לשביל". מעבר לאיזה שביל? שאלתי אותה בפליאה, "מעבר לשביל המתפתל!" ענתה הקטנה בחוסר סבלנות ניכר.



לאחר שלושה חודשים במקום, עדיין לא בתוך ביתנו, החג הזה, בחנוכה, אני מרגישה סוף סוף שהילדות השתלבו. נגה עשתה לנו טרור במשך עשרת הימים הראשונים, כשהשארתי אותה בגן. הייתי יוצאת משם בלב מכווץ ,על אף מחאותיה הנמרצות ותאמינו לי הקטנה הזאת נמרצת! כמה דקות מאוחר יותר הייתי מקבלת טלפון מהגננות המקסימות שלה עם עדכון שהילדה נרגעה ונהנית מפעילות כזו, או אחרת.



היום הילדה כבר בעניינים. בבוקר היא נפרדת ממני ומעלמה בטקס זריז של: "חיבוק, נישוק וביי ביי" עם חיוך גדול. אם עזבנו אותה בחצר הגן, היא עומדת ליד הגדר וצווחת: ביי! ביי! איי לאב יו טו! את הכל היא עושה בחיוך ממיס וכשאני מגיעה לאסוף אותה בסוף היום, אני כבר מאיצה בה להיפרד מהגן.




לעלמה לקח קצת יותר זמן להשתלב. היא כבר כמעט בת שש והשאירה מאחוריה חברים טובים בקבוצת שילר. אנחנו מגיעים לאזור לא מעט (יש לנו משפחה וחברים טובים באזור רחובות) ובביקורינו אנחנו מקפידים לבקר גם בגן. אנחנו מחזקים אצלה את המסר שהיא לא הפסידה חברים ותיקים, אלא מרוויחה חברים נוספים, חדשים.



עלמה שונה מאוד מנגה. אם נגה היא שדון, הרי שעלמה היא פיה. אם נגה היא אריה שואג, הרי שעלמה היא במבי ענוג ועירני. עלמה זהירה יותר, תמיד הייתה. היא מתבוננת, מתצפתת, מהרהרת ורק אז לוקחת החלטה, לאיזו חבורה להצטרף. בשונה מאחותה האינטואיטיבית, הבחירות שלה מתעכבות ויסודיות.



היא מחכה להיכנס לבית החדש לא פחות מאיתנו, אולי אפילו יותר. בגילה האינטראקציה שלאחר הגן מאוד מעסיקה אותה וקשה לה התחושה שעדיין אין לה מקום להזמין אליו חברים. אני צופה שתהליך ההתאקלמות הסופי שלה יושלם עם המעבר הקרוב אל ביתנו.



החנוכייה הגדולה והיפה שלנו עדיין מאופסנת עמוק בתוך אחד הארגזים במחסן שלנו, אבל את החג הזה החלטתי שנחגוג בשמחה כבר בביתנו החדש. אוסף כוסות קריסטל ובתוכם נרות נשמה, נאגדו על מגש עץ קטן שהכינה עבורי היילי דה מרקס. את החנוכייה הזאת הדלקנו אתמול לראשונה על אדן חלון ביתנו. בשנה הבאה כבר נשב כולנו על שולחן העץ הגדול שבמטבח ביתנו, נתאסף יחדיו סביב אורה המרצד של אש החנוכייה ונשיר מזמורי חג.






פוסט החנוכה שלי נכתב כחלק מפסטיבלוג חנוכה, פרויקט שיתוף פעולה תוכני שטרם נראה ברשת. כ-20 בלוגריות עיצוב ולייף סטייל מובילות ברשת חברו והעלו פוסט חנוכה חגיגי באותו יום, אותו נושא ולמען אותה מטרה, לשמח את קוראינו ברשת.



אני מזמינה אתכם לצאת לסביבון בלוגים מאיר וליהנות מכל רגע גם עם חברותי המוכשרות:
קרן
19 תגובות
התגובה שלך נקלטה במערכת ותפורסם אחרי אישור
השארת תגובה
ליאת הדס 0 09.12.2012

קרן, הצילומים פשוט יפיפים! גם "חנוכת בית" זה סוג של חנוכה... תהיה לך הזדמנות חוזרת להדלקת נרות בבית החדש.

חדוה 0 09.12.2012

לא פשוט לעבור דירה עם ילדים, אבל נראה שאתם עושים את זה מצוין! חנוכה שמח - בכל המשמעויות.

מקופלת 0 09.12.2012

קרן, איזה רשומה מרגשת ומקסימה, מקווה שתיכנסו במהרה לבית החדש והיפה שלכם.

נעה שפר 0 09.12.2012

קרן יקרה, מזדהה מאוד עם תחושותייך- גם אנחנו באותו שלב ובאותו העמק :-) מחכה בקוצרוח להכיר את הסטודיו המתהווה! חג מלא אור וסבלנות, מלא סבלנות... נעה

תמר לביא 0 09.12.2012

חג שמח מלא אור. היה כיף להישאב לתוך הפסטורליה הזאת.

קרן אבני 0 09.12.2012

וואו! כמה קסם! (ואני יכולה רק לנחש מי מהבנות קיבלה את הטמפרמנט שלך...)

איטה פומרצקי צור 0 09.12.2012

קרן, עשית לי את הערב! נהניתי מכל אות , מילה , משפט וצילום. המקום נראה מדהים ואני מאחלת לך שנים רבות של הנאה מהבית והמשפחה המקסימה.

שיר 0 09.12.2012

סיימנו לבנות את ביתנו בפסח, ועדיין כל מילה שכתבת מהדהדת בי. לא פשוט להתעסק עם בעלי מקצוע, גם אנחנו עברנו מולם קשיים רבים. התחושה היא שלפני הבנייה הייתי ילדה תמימה, ובאחת לפתע התבגרתי, הבנתי כמה צריך להיזהר בעולם הגדול. אבל הכניסה לבית החלומות שווה בסופו של דבר את כל התקופה הקשה והלחוצה. היום כשהדלקנו נרות חנוכה בבית שלנו, במקום המוגן והאינטימי שיצרנו, הלב התחמם והגוף התמלא עונג צרוף. בהצלחה רבה, ושיהיה לכם כל הטוב שבעולם.

איילת 1 10.12.2012

מרגש ונפלא. אהבתי במיוחד את המשפט לעלמה לגבי החברים החדשים שמרוויחים- מאמצת :) נראה שהולך ונרקם לו בית מקסים שיתמלא בעוד ועוד זיכרונות נהדרים. חג שמח :)

ציפי לוין 1 10.12.2012

קרן יקרה, איה פוסט מרגש! צפו בי כל מיני זכרונות על מעברים שהיו לי, והיו נמון עם המשפחה, מעיר לעיר, מגן לבי"ס חדש ועוד בי"ס, ועוד. אבל תמיד גבשתי לי חבורה חדשה וכיפית, ואני בטוחה שככה יהיה עם הבנות המשגעות שלך, גם עם הפיה וגם עם השדה הקטנה! הנוף שלכם משגע גם בבית וגם בצריף החדש, ובאמת ההרגשה היא של חלום ושל נופש מיוחד. שיהיה חג שמח ומואר והמשך נהדר לכל ההתחלות הנפלאות!!

סיגל 1 10.12.2012

קרן היקרה, אני לא מכירה אותך אבל מחכה לפוסטים המדהימים שלך... את חדרת לליבי בלי משים עמוק עמוק!!! אדם בעצמך אדם מלא השראה, רוצה ללמוד ממך. בהערכה חג שמח.

חן 2 11.12.2012

קרן שלום .. גם אנחנו עברנו לפני כחודשיים לבית שבנינו מקבלן (לוא דווקא בית חלומותינו למען האמת. אך מיקום חלומי מבחינתינו..) את חנוכת הבית רק עכשיו אני מתחילה לתכנן. המון בהצלחה

רות טולדו 3 12.12.2012

פוסט מקסים קרן. רגשת אותי. כל כך מעריכה אותך על הביטחון, ההחלטיות ואופטימיות שבך. את מקור השראה עבורי:)

אילנה אור 3 12.12.2012

יופי של כתבה-גלוג איך שתרצי, צילומים יפהפיים שמעוררים געגוע, כתיבה הומוריסטית לאיך עוברים דירה בחיוך, כשזה קשה מרגיז ועוד עם ילדים בסביבה חדשה. החזיקו מעמד, עוד קצת, ואתם בבית !! שיהיה במזל, יופי !!

תמר 3 12.12.2012

קרן יקרה, כמה אור, חמימות, יופי, פשטות.... התמונות יפהפיות והמילים נוגעות. מאחלת לכם השתרשות מהירה ונעימה באדמת העמק. את היופי, האסטטיקה והאופטימיות את מביאה בעקבותייך לכל מקום, איזה כיף! תמשיכי לכתוב, ליצור ולשתף אותנו. חג שמח. תמר

אלין רוז 6 15.12.2012

אח.. אילו היו לי ילדים ולא הייתי משתוקקת לגור בעיר גדולה בחו"ל כרגע, אלו החיים שהייתי רוצה-נוף,שלווה,קהילתיות והמון יצירה. תענוג. אבל עוד לא הגיע הזמן לזה,אולי בעתיד (:

אפרת קפה ויפה 2 18.12.2012

תמונות קסומות, מקום קסום! כמה השראה ויופי!

אורית 0 23.12.2012

אני מצטרפת חדשה ונהנתי מאוד לקרוא את הבלוג. איפה משיגים דלת תכולה יפה כזו?

מירי 0 10.03.2013

קרן,תענוג גדול גדול לקרוא את שאת כותבת בשנינות ובמתיקות שאין כמותה. אושר,שמחה וחגיגה בבית החדש.

© קרן שביט 2012
צור קשר 050-6422333