שמי קרן שביט (לשעבר: קרן שחם), יזמית לייף סטייל, מעצבת אופנה ומורת דרך לחיים טובים. נשואה לעידן ואמא גאה לעלמה (10) ונגה (7). את ביתנו בנינו בקיבוץ גבת, בעמק יזרעאל. הגשמנו חלום של חיי משפחה בטבע ובכפר. את עבודתי אני חולקת בין העיר ובין הכפר, משתדלת להנות מכל העולמות. יוצרת בסטודיו שלי "בית לחלוצות" השוכן בתוך מוזאון העמק בקיבוץ יפעת (גם חנות הבית ממוקמת שם) ומבלה זמן גם בחנות הדגל הממוקמת ברחוב שנקין, בלב ת"א ובמכירות קונספט חוויתיות שאני יוצרת ומפיקה. "טוב ויפה" הוא הבלוג האישי שלי, אותו אני כותבת כבר 8 שנים. הוא משמש לי כיומן אישי ובו אני כותבת על כל מה שטוב ויפה בעיני. מוזמנים להצטרף אלי למסעותי.
צרו קשר: 050-9474785
FOLLOW ME
הצטרפו לרשימת תפוצה
רוצים לקבל עדכון למייל שלכם כל פעם שאני מפרסמת פוסט?
רשמו את כתובת האימייל:
המייל שלך נוסף לרשימת התפוצה!

מקורות ההשראה שלי - קולאז'Sale במקום בלב - 27 במאי

26 05
ביוני הקרוב ימלאו לי 40. הקולאז' Sale לעומת זאת יחגוג ביחד איתי, יום הולדת שנתיים. לכבוד יום ההולדת המשותף, הקרב ובא, החלטתי לערוך אירוע מיוחד במינו. מסיבה של השראה, בגינה קסומה ומלבלבת, מלאת פינות חמד חבויות. אני מזמינה אתכן להגיע מחר, לטייל ב"שביל התמורות" ב"מקום בלב", מסלול מתפתל המקיף את כל הגן, לעצור ולהריח את היסמין, להסיט ענף ירוק, לחקור, ללמוד ולגלות בין השיחים המלבלבים, לא רק תות ועגבניה, אלא גם יוצרות רעננות עם קולקציות בשלות, שרק מחכות לכן, שתטעמו.

בין האורחות שיגיעו לחגיגה, אני מתרגשת לספר לכן שתגיע אורחת מיוחדת במינה. אורחת שמביאה איתה במתנה טנא גדול ומלא בהשראה. את ורד מוסנזון קבלתי במתנה לכבוד יום הולדתי ה-12. יותר נכון יהיה לומר שקבלתי את ספר הביכורים שלה, "דברים שצריכים לעבור". ורד, שרזי השפה וחוכמת החיים כבר היו בידיה, הוציאה לאור את ספרה הראשון, כשהיא עלמה בת 19 בלבד. ורד אספה מחשבות והירהורים וצררה אותם בספר הקטן הזה והאהוב הזה שקבלתי. היא כתבה על דברים שצריכים לעבור בחיים (מעין תחנות מעבר), על דברים שצריכים לעבור (לא יכולים להשאר), על דברים שצריכים לעבור (הלאה, אליך), על אנשים, על חתולים, על מחשבות ותובנות. הספר הזה עבר אלי, חילחל, נכנס ועם השנים אף העמיק. הספר הזה (בגודל של ספר כיס) ליווה אותי מגיל ההתבגרות ואני מאמינה שחלק ממי שאני היום, הוא באיזשהו מקום, פריחה של משהו שנבט כבר אז.

רצה הגורל ולפני כמה חודשים נזדמנה הזדמנות ודרכינו נפגשו, בבית הגדול שלה בלב שוק הפשפשים. אני מודה שהפסון הרגוע שלי החסיר פעימה, אל נוכח המפגש הזה, עם האשה הזאת. אני מודה שהוא עדיין מחסיר פעימה נעימה כשאני כותבת את השורות הללו. גיליתי שמי שהיתה עבורי ספק של השראה בנעורי, גדלה, החכימה, יפתה ויותר מהכל, עדיין מהווה עבורי מודל ומקור גדול להשראה. גיליתי אשה חריפה, מבריקה, יצירתית, חמה, נגישה וכובשת. אשה שהאושר שלה נובע לא רק מכך שהיא באופן אישי "פיצחה" את השיטה, אלא יותר מכל מכך שהיא חשה צורך, אמיתי ובוער, לחלוק את תובנותיה, ללמד ולהמשיך להעביר אותן הלאה.

הזמנתי את ורד להשתתף בקולאז' Sale ביכורים, לא רק כי רציתי לבלות במחיצתה כמה שעות טובות ביחד (גם...), אבל בעיקר בגלל שאני יודעת מה יש לה לתת לכן. ורד הוציאה לאור כמה ספרים בשנים האחרונות. החשוב מבינהם לדעתי, הוא "ארגז הכלים הצהוב", או כמו שהיא מסבירה אותו, שיטה לגידול רעיונות בהנחייתה. שיטת חשיבה המציעה כלים יעילים ופשוטים ליצירת, בחינת ודיוק רעיונות. המתודולוגיה גובשה במהלך שנות עבודה בעולמות הפרסום, נארזה בארגז כלים (צהוב) עבור הסטודנטים בבצלאל, לפני כעשר שנים. כלים אלה הוגדרו במשך שנים של עבודה בתחומי התקשורת היצירתית, ניהול קריאטיבי, הובלת תהליכים של פרסום ומיתוג במגוון רחב של נושאים והוראה בתחומי הכתיבה והתקשורת החזותית.

נעים להכיר את נבחרת הביכורים של הקולאז' Sale - מקום בלב רעננה - 27 במאי

25 05
ממש בעוד יומיים, במוצאי שבועות מצפה לכולנו ממתק מרגש במיוחד. קולאז' sale ביכורים במתכונת חגיגית ומיוחדת יקדם בברכה את פניה, של כל מי שתצליח להתאפק ולהימנע מצריכת מופרזת של סידן (וגם למי שלא!) במהלך החג. בחודשיים האחרונים ליקטתי עבור קולאז' sale ביכורים, נבחרת של בנות מוכשרות במיוחד. כאלו שנמצאות בשלב אנונימי יחסית ויחד עם זאת מבטיח. מעצבות שכנראה (עדיין) לא תפגשו בחנויות. מעצבות בתחילת הדרך, אבל כאלו שניתן לזהות בברור שיש להן תביעת אצבע וסגנון משל עצמן. מעצבות שכבר אוחזות בידיהן מוצר של ממש. הצגתי בפניכן לפני כשבוע את קולאז' המשתתפות. אני שמחה להזמין אתכן למסע קטן של היכרות עם כל אחת ממשתתפות האירוע, שקרב ובא.

_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _  petek design - אפרת אלי אם תשאלו את אפרת איך היא מגדירה את עצמה, היא ודאי תספר לכן שהיא מעצבת גרפית בוגרת בצלאל, מתמחה במיתוג, פרינט, אריזות ועיצוב גרפי בכלל. שמה ♥ לפרטים הקטנים כגדולים ושואפת להפוך כל חלום למציאות. אם תשאלו אותי מה עושה אפרת, ודאי אומר לכן שהיא חולמת ומגשימה. אפרת היא בין המעצבות הישראליות הבודדות, שמייצרת מוצרים (תמונות) פופולאריים מויז'ואלים גרפים, אותם היא מצלמת, מאיירת, מעצבת ומדפיסה במהדורות מוגבלות (לא בכמויות מסחריות).

הסיבה שהמוצרים שלה תפסו את תשומת ליבי היא העדינות והשילוב המוצלח בין הומור מרומז לבין אסטטיקה משובחת. תשומת לב לפרטים הקטנים היא בגדר כישרון אצל אפרת. דיוק ויחד עם זאת נינוחות. אהובה עלי במיוחד סדרת הכפיות, שנראית לי כבחירה מקסימה ורומנטית לחדר השינה הבא שלי. עכשיו רק נותר לי לבחור והאמינו לי, זאת משימה לא קלה בכלל במקרה הזה.

משהו שיש רק לאפרת: עין אחת כחולה ועין אחת חומה וגם תאריך לידה משותף עם דיויד בואי.

baby galabiya by karen shavit - להתאהב בגלביה

22 05
את הפוסט הזה אני רוצה לפתוח בהבטחה. הבטחה לממתק אמיתי לקראת סוף הפוסט, קליפ הגלביות הראשון שלי. מי שאין לה סבלנות לחכות, יכולה לגלול עד למטה, או פשוט ללחוץ כאן. מתחילים?

דברים טובים באים בקלות. בפשטות. בטבעיות. צריך מעט מאוד דברים בכדי שיגרמו לי להתאהב בבגד. לקחה לי בדיוק שניה אחת כדי להתאהב בגלביה. בד דקיק, כותנה אוורירית, רכה ומלטפת. רצוי שרוול באורך ביניים שיגן עלי משמש, זבובים ועוד. צבעים משמחים. דוגמאות, פטרנים אדג'יים בסגנון בוהו שיק, בהשראות טקסטיל לבית, שמחוברים לטרנדים חזקים מעולם ההום סטיילואין לך שום סיבה להיות באבל. גזרה נוחה ומחמיאה, שמכילה את כל מה שצריך. בקיצור בגד אידאלי לאמהות, לאירוח, לאקלים הים תיכוני, בגד שאפשר לכבס אותו בקלות ביד (וגם במכונה) ולוקח 10 דקות (מקסימום) של שמש קייצית עד שהוא מתייבש ואפשר ללבוש אותו שוב.

האהבה שלי לגלביות הובילה אותי לחפש לעצמי ולבנותי גלביות בכל מקום שרק ניתן. במקומות שכוחי אל בחו"ל, באתרי אינטרנט מעבר לים וגם מדי פעם, בקולקציות קטנות מקומיות, שתמיד נגמרו מהר מדי. הרעב הזה שלי לגלביות פשוטות ומדוייקות, כמו אלו שאני מחפשת תמיד, הוביל אותי להבנה שאם אין אני לי מי לי, או במקרה שלי: אם אין אז תתפרי לי.

כך נולדה לה ה"בייבי גלביה", מוצר שהתפתח מתוך צורך פרטי ואישי שלי. להפתעתי התגובות שהמוצר מקבל הן כל כך חמות ומחבקות, כך שגם צמיחתו והפיכתו למוצר מסחרי של ממש, הוא תוצאה ישירה של דרישת שוק, נשים נוספות, שכמוני ממש, התאהבו במוצר הזה ויצרו למעשה "ביקושים מלמטה".

קולאז' Sale ביכורים במקום בלב - סיפור קטן על איש גדול עם לב ענק בצבע ירוק

17 05
הסיפור הזה מתחיל באס אם אס נילהב ששוגר אלי בפסח מאת מיה לנדאו.  ככה זה, כשהחברות שלי מבלות היטב באירוע קולאז' Sale בקדימה, שניה לאחר מכן (שבוע למען הדיוק), ממש כמוני, הן כבר מתחילות לפנטז על האירוע הבא.

באופן שממש אינו מפתיע אותי, אני מוצאת את עצמי למחרת בבוקר, דוהרת על ג'יפ (משופץ) משנות הארבעים בטיול שטח מסעיר, גומעת דונמים על דונים של שדות צהובים, חממות פרחים, פרדסים ושדות ירקות. מה שמדהים בכל הסיפור הזה שאני הולכת לספר לכן כאן, הוא שבניגוד למה שניתן להסיק מהתמונות הבאות, לא מדובר כאן על עמק יזרעאל, או על איזור חקלאי מובהק אחר, אלא על ריאה חקלאית מרשימה ביותר שגיליתי בלב רעננה.

יחודו של הסיפור הזה, נובע כמו בכל סיפור טוב אחר, ישירות מהגיבור הראשי שלו, חיים שסטל, דימיונר, מגשימיונר (יש יאמרו משוגיונר...), איש גדול עם לב ענק בצבע ירוק. דווקא בימים אלו, שלפני שבועות, חג שמקדיש את כל תשומת הלב לביכורים, לתבואה הראשונה שצמחה מהאדמה, מרתק לפגוש אדם שצמח כאן, שמחובר כל כך לאדמה, שמבין ביכורים מהמקום הכי אמיתי שיש וגם יודע ליסלול דרך.

חיים לקח את מורן ואותי לסיור שטח בשדות ובסופו נגלה לנו מקום קסום ומרגש, מקום שהסיפור הזה סובב סביבו, מקום בלב.

מארקו פולו בארמניה - מגלות הארצות של המאגמה צ'אלנג

15 05
הזמן, קצת לפני שבועות. עולמי האישי סובב בימים אלו סביב פרוייקט גדול (קולאז' sale), שנושאו: ביכורים. אני מוצאת את המחשבות שלי עוסקות לא מעט בבכורה. כבת בכורה, שאחריה נולדו שני בנים, אני מכירה היטב את המקום הזה וגם מרגישה בו הכי נוח. עבורי הבכורה אינה נטל, אלא דרך שכנראה בחרתי לעצמי. אני יודעת לזהות את נקודות העונג הקטנות והמשכרות שבחוויות ראשונות, בבחירות, לרוב אמיצות, לעיתים טיפשיות, שניתן לסווג אותן ככאלו רק לאחר מעשה, בהתאם לתוצאות. את הצורך הטבעי שלי, שמגובה כמעט תמיד בבחירה לפנות אל דרך שלא הלכו בה לפני, שלא הלכו בה כמוני.

כשהייתי ילדה אמא שלי עודדה אותי לצעוד בדרך משלי, גם כשלא נוח, גם כשלפעמים האלטרנטיבה נראית קלה ומפתה. "תמיד תעצרי ותשאלי את עצמך אם זה מתאים לך" את המשפט הזה לקחתי ברצינות גדולה יותר אפילו מזו שנאמרה לי. אמנם הדרך לא תמיד קלה, אבל היא מרתקת והולמת את מידותי, כמו שאף דרך אחרת לא תהלום. אני מבינה שיש לי חיבור חזק עם אנשים שצועדים בדרכים אחרות, בדרכים פרטיות. לכאלו שלא נותנים לכל השפע מסביב לבלבל אותם ומתעקשים לפלס את דרכם בעצמם. כשאני מזהה פרטנר שכזה, חבר פוטנציאלי למסע, אני חוברת אליו ונהנית ממסע משותף.

החיבור שלי עם נשות המאגמה צ'אלנג', בשנה שעברה, היה חיבור טבעי וחזק, כזה שרק הלך והתהדק בשנה שחלפה. נשים אמיצות ופורצות דרך, שמגלות ארצות ובכל שנה יוצאות למסע הרפתקאות, בדרך שלא הלכו בה לפניהן, שעדיין לא הלכו בה כמותן.

היעד שנבחר השנה הוא קסום במיוחד, דרך המשי בארמניה, ומדינה קטנה נוספת בשם נגורנו קראבך. מדינה שאף אחד לא מכיר, מדינה שאף אחד לא מכיר בה, רק היא עצמה. לפעמים זה מספיק. לפעמים זה כל מה שצריך.  זאת זכות גדולה לגלות ארץ עשירה כל כך באוצרות טבע, במשאבי אנוש כל כך יפים, כאלו שעד עכשיו רק הארמנים ידעו עד כמה.

מלון מיליון כוכבים - הקמפינג הראשון שלי

08 05
עלילת הפוסט הבא, מתרחשת בארצנו הקטנטונת, במקום קסום, אך עלום, שאת מיקומו, שלא כמינהגי, אין בכוונתי הפעם למסור. חברים יודעי דבר, אשר הביאוני לשם, שקלו לחטוף אותי באישון לילה ולכסות את עיני בדרך, כדי שלא ארוץ ואספר לחברותי... הסיבה (כך טענו חברי) נשמעה לי משכנעת: רוצים שישאר לנו מקום פנוי, גם בפעם הבאה שנזדמן לאיזור... הפעם, לצערכן הרב, נאלצתי להסכים לתנאים. אמנם לא אביא עימי מפות דרכים ופרטים שיחשפו מיקום, אולם בטוחתני שעין של קוראת חריפה לא תפספס ראיות מסגירות, שפוזרו בין התמונות (ובעיקר בסירטון שבסוף...)   

קצת לפני פסח, החלטנו, (שלושה זוגות חברים), לצאת לחופשה משותפת בחג, עם ששת ילדינו הצעירים. המטרה: לבלות כמה ימי כיף משותפים בטבע, בחברה טובה, בליסה איכותית, צחוק מתגלגל והשלמות של הרבה שיחות עומק, שחיי היומיום האינטנסיביים, כמעט ולא מאפשרים. יוצאים אל הטבע וישנים באוהלים. כך נאמר לי וכך גם היה. בחג פסח שני, במרחק שעות נסיעה, הגענו לחניון קמפינג מסודר, במקום קסום, שהרגיש כמו וודסטוק ונראה כמו חו"ל. אמנם יצא לי פה ושם לישון באוהל, אבל קונספט הקמפינג המשפחתי, מגורים בטבע, היה זר לי עד כה. החוויה הזאת היתה עבורי כל כך עוצמתית ושואבת, שבצאתנו מהחניון, כבר הזמננו את הקמפינג הבא.

הנה מנת פתיחה עם כמה הצצות קטנות, אל רגעי פז מתוקים מהסופ"ש הזה. נגה מחופשת לדבורה, רצה מאושרת בין הפרחים הצהובים, תוך שהיא מנפנפת ב"כנפיים" ועושה בזזזז....  איתי מצייר בצבע כחול ושביל מבטיח שלוקח אותי אל נחל חלומי וצונן.

לישון באוהל עם כל המשפחה. בשבילינו זה היה כיף גדול. יש משהו מאוד מרגיע בידיעה שהאושר שלך, אינו תלוי עושר. במחשבה שגם אם לא תהיו בעלי ממון רב, תמיד תוכלו לארוז כמה דברים, להתמקם באיזו שכיית חמדה שקטה ולצרוך רגעים אינטימיים עם משפחתכם. 
© קרן שביט 2012
צור קשר 050-6422333