שמי קרן שביט (לשעבר: קרן שחם), יזמית לייף סטייל, מעצבת אופנה ומורת דרך לחיים טובים. נשואה לעידן ואמא גאה לעלמה (10) ונגה (7). את ביתנו בנינו בקיבוץ גבת, בעמק יזרעאל. הגשמנו חלום של חיי משפחה בטבע ובכפר. את עבודתי אני חולקת בין העיר ובין הכפר, משתדלת להנות מכל העולמות. יוצרת בסטודיו שלי "בית לחלוצות" השוכן בתוך מוזאון העמק בקיבוץ יפעת (גם חנות הבית ממוקמת שם) ומבלה זמן גם בחנות הדגל הממוקמת ברחוב שנקין, בלב ת"א ובמכירות קונספט חוויתיות שאני יוצרת ומפיקה. "טוב ויפה" הוא הבלוג האישי שלי, אותו אני כותבת כבר 8 שנים. הוא משמש לי כיומן אישי ובו אני כותבת על כל מה שטוב ויפה בעיני. מוזמנים להצטרף אלי למסעותי.
צרו קשר: 050-9474785
FOLLOW ME
הצטרפו לרשימת תפוצה
רוצים לקבל עדכון למייל שלכם כל פעם שאני מפרסמת פוסט?
רשמו את כתובת האימייל:
המייל שלך נוסף לרשימת התפוצה!

הום סטיילינג - לבית הבובות של עלמה

31 03
 

פוסט אישי: או "זהירות - סיפור לידה לפניך!"

14 03
לכל אישה שכבר ילדה יש "סיפור לידה" כזה או אחר, יחיד או רבים, בהתאם לנסיבות ולדרמות שליוו את המאורע המרגש. אומרים שאנו, הנשים, בורכנו בתכונה המאפשרת לגוף שלנו לשכוח מהר את זיכרון הלידה, אחרת היתה המשכיותו של המין האנושי מוטלת בספק.ואכן, לגוף שלי כמעט אין זיכרונות, אבל סיפור הלידה של עלמה נצרב בתודעתי לעד.זה הפוסט הכי אישי שקראתן כאן בבלוג ואני מודה שהתלבטתי רבות אם להעלותו או לא. יש בי איזשהו קול שמבקש לשמוע אותו שוב, ואף להשמיעו (ביחד עם קולות אחרים, נוספים)... אני כותבת אותו בדיוק שבוע לפני שנקבע לי המועד לניתוח הקיסרי של בתי השנייה, ואם אתן קוראות אותו עכשיו, אז כנראה שבכל זאת נתתי לו אור ירוק... ליתר ביטחון הכנתי את תירוץ ההיריון השחוק והידוע, התירוץ שתמיד עובד: "הורמונים... הורמונים..."כמו בעלון המצורף לכל תרופה, אתן כמה אזהרות למשתמש: אם את בהיריון (במיוחד ראשון), סובלת מלחץ דם גבוה, לב חלש, או היפוכונדריה באופן כללי, אני ממליצה לך להימנע מקריאת השורות הבאות... זה סיפור שיש בו יותר טקסט מתמונות. אין בו תיאורים גרפיים מבעיתים וזאת לא סיבה להרחיק את צלחת הנשנושים מהמחשב, אבל יש בו כמה רגעים דרמטיים וגורליים שבגללם החסיר לבם של האנשים שהקיפו אותי פעימה אחת, או יותר.סיפורנו מתחיל ביום שישי בבוקר, בסיור בשוק הכרמל, בו עידן התמקד בקניות האוכל ואני בפרחים. באותו יום נכנסתי לשבוע ה-40 להיריון והחלטתי לנצל את פריחות פברואר כדאי שבמידה ואלד באותו שבוע (כצפוי), אוכל להביא את עלמה לבית מלא בפרחי בר. בבית הנחתי את הפרחים בדלי במטבח ולא התפניתי לסדר אותם בשל הרגשה כללית רעה, תשישות ותחושות דומות המתלוות להיריון. בשבת בבוקר, ההרגשה הרעה החריפה. אמא שלי הגיעה ומצאה אותי שרועה על פוף בסלון בפוזה חצי מעולפת ואת הפרחים בדלי במטבח אחרי יום שלם שלא מצאתי את הכוחות לגעת בהם. היא הסיקה מיד שאני גוססת ולי פשוט לא היה כוח להתווכח איתה, אז הסכמתי לנסוע לביה"ח.הגענו לבי"ח קפלן בתוך 5 דקות. שם, בפני הרופא הצעיר שקבל אותי, היטבתי לתאר את הרגשתי באופן הביזארי הבא: "אני מרגישה כאילו זורם לי בגוף דם של מישהו אחר, כאילו שזה לא הדם שלי. משהו בסירקולציה שלי מרגיש אחרת..."הסטאז'ר, שכבר הכיר אותי באופן אישי כסרבנית אשפוז סדרתית (בשל סדרת תאונות קטנות שפקדו אותי בסוף ההיריון ובעקבותיהן הגעתי מספר פעמים למיון יולדות) וכמישהי שמשפט מהסוג הנ"ל שיצא מפיה אינו אופייני לה, החליט להאמין לתיאור ההזוי שנתתי לו ובעקבותיו לשלוח דגימות דם שלי לבדיקת תפקודי כבד במעבדה. בעקבות הבדיקות ולחץ הדם הגבוה שנמדד לי במיון, הוא התעקש לאשפז אותי. להפתעתו, לא התנגדתי הפעם. הרגשתי שבאמת משהו מוזר עובר עליי. ביום ראשון בבוקר הגיעו תוצאות הבדיקות שהצביעו על מצב קטטוני. אנזימים של הכבד, שערך הנורמה שלהם הוא בד"כ בין 4 ל-31, עברו אצלי את ה-1000... רופא שנשלח אל מיטתי ניסה לשמור על ארשת פנים רגועה וביקש ש"ליתר ביטחון" אכנס לצום (כהכנה לקיסרי חירום).תוך כדי שאני מתחקרת אותו ביסודיות, הובהר לי שיש שני תסריטים אופציונאליים: הראשון (האופטימי...) שחליתי בצהבת, ואז יעדיפו לא לילד אותי. לגבי התסריט השני, העדיפו לא להיכנס איתי לפרטים מכיוון שהוא כל כך נדיר (היה רק מקרה אחד כזה בביה"ח). אם כך, נשלחתי בדחיפות לאולטרסאונד של הכבד, שאמור היה להבהיר את הסוגיההאולטרסאונד היה חד משמעי. צהבת זה לא! (אף על פי שבשלבים הללו כבר באמת התחלתי להצהיב...) קונסיליום מפואר של בכירי הרופאים התכנס לדון בנושא ולבסוף נכנס פרופ' בליקשטיין, מנהל היחידה להיריון בסיכון גבוה, והסביר לי את המצב. אובחנתי כסובלת מ- AFLP, או Acute Fatty Liver of Pregnancy, סוג של רעלת היריון נדירה מאוד, שמתפתחת בשלבים מאוחרים. לא אתיש אתכם בפרטים, אבל מדובר בתהליך מהיר מאוד של קריסת הכבד ומערכותיו בשל מעין "קצר כימי" בין האם לתינוק. הפתרון היחיד המוכר לרפואה (לא יודעים על זה כלום, בקיצור...) הוא הפסקת ההיריון. או במילים קצת יותר סימפטיות: יילוד מיידי.

שאלה: מה עושה אשה שפויה בהריון, במהלך השבוע שלפני הלידה?

11 03
האמת? אין לי מושג...מה שאני כן יכולה לספר לכם זה מה אני עשיתי בשבוע האחרון, לפני הלידה שמתוכננת לי ליום ראשון הקרוב:נתחיל מהשבדים, שתיאמו עימי ציפיות (ויומנים...) וערכו את ארועי הפתיחות שלהם בטיימינג מושלם, לפני הלידה.ביום חמישי הקודם, הוזמנתי לאירוע יום שופינג מוקדם בסניף החדש של איקאה בראשל"צ (רבע שעה ממזכרת בתיה!). נהנתי מסיור מודרך במקום, מחוסר צפיפות שערורייתי (!) ומהנחה של 15% שנוצלה היטב לטובת קניית פינת יצירה לעלמה. פדיחה קלה נרשמה כשננעלתי בשירותים... מזל שהטלפון שלי היה אצלי... צלצלתי למארחי ששלחו בזריזות למקום צוות חילוץ מיומן...

פוסט ליום האשה, או: מי לא מכיר את בילבי בת גרב?

08 03

בילבי בת גרב, או בילבי לא כלום, נולדה כמו עוד הרבה דברים טובים אחרים (נעמי יוגב,איקאה, H&M וכו'...) בשבדיה. במקור קוראים לה בכלל פיפי (Pipi), אבל כשפיפי נחתה בארץ, בבתי הקולנוע של  שנות ה-70, הוחלט לגייר אותה ולעברת לה את השם לצליל דומה עם קונוטציה קצת פחות בעייתית... הסרט של בילבי היה הסרט הראשון שראיתי בקולנוע וההתאהבות שלי בדמותה היתה מידית, עוצמתית ובלתי הפיכה. בילבי היתה עבורי מודל ראשוני לאשה חזקה, דעתנית ואסרטיבית, נדיבה וטובת לב, שעושה רק מה שמתחשק לה וממציאה לה חוקים משל עצמה.

טאצ' של אופנה - תכשיטי וינטאג' פלר ב"נקודה בכפר"

03 03
 
© קרן שביט 2012
צור קשר 050-6422333